ברוב האתרים משקיעים במגה פיקסל ובמותג. בפועל, ההחלטה האופטית היא זו שקובעת אם תזהו פנים או לוחית ברגע האמת.
אורך מוקד: לא כמה רואים, אלא מה רואים
עדשה רחבה (למשל 2.8mm עד 3.6mm) נותנת כיסוי שטח מצוין, שליטה על תנועה ומודעות מרחבית. אבל יש לזה מחיר ברור: ככל שהזווית רחבה יותר, כמות המידע הוויזואלי על כל אובייקט יורדת.
המשמעות המבצעית פשוטה: אתם תראו אדם, רכב, תנועה. לא תמיד תצליחו לזהות פנים או לקרוא לוחית. עדשה צרה יותר (6mm, 8mm, 12mm ומעלה) מרכזת את הרזולוציה על שטח קטן יותר, ולכן מספקת יותר פרטים שימושיים על המטרה.
למה רזולוציה גבוהה לא מבטיחה זיהוי
מצלמת 4K או 8MP יכולה להיות מצוינת, אבל זיהוי אמיתי תלוי בכמה מידע נופל בפועל על האובייקט. לכן, תכנון נכון מתחיל בהגדרת דרישה מבצעית: זיהוי פנים, קריאת לוחית, בקרה תפעולית, הרתעה, או שילוב ביניהם.
דוגמה מהשטח: אותו ציוד, תוצאה שונה
אתר לוגיסטי גדול. אירוע בשער יציאה. הותקנה מצלמה 8MP עם עדשה רחבה כדי "לראות הכול". באירוע ראו רכב ונהג, אבל לא היה זיהוי פנים ולא קריאת לוחית ברורה.
לאחר בדיקה הוגדרה דרישה מבצעית: קריאת לוחית בטווח 18 עד 22 מטר. הוחלפה לעדשה צרה יותר עם כיוון מדויק. אותה מצלמה, אותה מערכת הקלטה, תוצאה אחרת לגמרי.
Varifocal: גמישות, לא תחליף לתכנון
עדשות Varifocal (למשל 2.8 עד 12mm) מאפשרות התאמה בשטח, במיוחד כשהמרחקים לא מדויקים בשלב התכנון. אבל בלי הגדרת משימה ברורה, ההתאמה הופכת לאילתור. הגדרת תרחיש קודמת לכל בחירת אופטיקה.
זום אופטי מול זום דיגיטלי
זום אופטי משנה פיזית את אורך המוקד ושומר על איכות. זום דיגיטלי מגדיל פיקסלים קיימים. כלל עבודה: אם אין מספיק פרטים על לוחית או פנים בזמן הצילום, אי אפשר להמציא אותם בהגדלה אחרי האירוע.
PTZ: כלי תגובתי, לא פתרון קסם
PTZ נותנת יכולת תגובתית בזמן אמת וזום אופטי משמעותי, אבל היא נשענת על מפעיל ועל תגובה בזמן אירוע. בלי כיסוי סטטי תומך, אין דרך "לחזור" לזווית שלא צולמה כאשר מגלים את האירוע בדיעבד.
טעויות נפוצות בתכנון אופטיקה
- בחירת עדשה לפי תחושת כיסוי במקום לפי משימה
- הסתמכות על רזולוציה במקום על דרישת זיהוי בפועל
- היעדר הגדרת מרחקי זיהוי לנקודות מפתח (שערים, כניסות, מעברים)
- שימוש ב PTZ כתחליף לכיסוי קבוע
